<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ע'</h1>
<h2>דף קיא.</h2>
מספ' רב שרירא גאון. ומנהג כשר הוא שלא לתחוב סכין בפת, ואין בו משום דרכי האמורי, ואמרינ' בתרומו' פ' האשה [פ"ח ה"ג], א"ר אמי צריכין מיחוש למה דברייתא חששין, אסיר למיתן איניש פריטין לגו פומיה, תבשילא תחות ערסיה, פיתרו תחות שיחיא, מצע סכינא גו פוגלא, סכינא גו אתרוגא וכו'. ומה שנוהגים לתת עפר ארץ ישר' בקבריהם, עיקרו בירושלמ' פ"ט דמס' כלאים [ה"ד] ובתנחומ' פר' ויחי יעקב [ג'], רבה קריא ור' אלעזר הוו מטיילין לאיסטרטין, חזו ארונות שבאו מחוצה לארץ לארץ, א"ר בא קריא לר' אלעז' מה הועיל אילו, אני קורא בהם [ירמיה ב'] ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבאו ותטמאו את ארצי במיתתן, א"ל כיון שמגיעין לארץ ישרא' נוטלין גוש עפר ומניחין בארונן לקיים וכפר אדמתו עמו. ואית דאמרי, אדרבה משם משמ' להפך דדוקא ארונות שלהם, דתרתי הוו דנקברו שם, וגם שמו עפר בתוכם, אבל עפר לחודיה בקבר ואין הארון נקבר בארץ דילמ' לא מהני, וה"נ מיסתברא דאי ס"ד מהני, אמאי מסקי ארוניהו לארץ יביאו עפר למקומם וישימו בקבריהם, ודילמ' משום גילגול עצמות היו מעלים אותם לארץ ורפיא בידי. ע"כ מספרו.
